מהתעמרות לביטחון

בשנת 2003 קיבלתי את רישיון עריכת הדין שלי, לאחר שעברתי את המבחן בכתב ואת המבחן בע”פ. המבחן בע”פ היה אחת ההתנסויות הלא פשוטות שלי, מול מספר שופטים והצורך לתת מענה לשאלות במגוון רחב של תחומים במשפט הישראלי. כמה שנים אח”כ, הבוס הישיר שלי במשרד עו”ד בו עבדתי (שהיה שם לי כל הזמן פתקים רומנטיים על השולחן, למרות שמעולם לא היה בינינו כלום ולא היתה לי שום כוונה לכך, בטח בהתחשב בעובדה ששנינו היינו נשואים), החליט (ככל הנראה, משום שלא נעניתי לחיזוריו) להפיל עלי, כמה דקות לפני שיצאתי לאסוף את הבכור שלי מהגן, הופעה בבית משפט בשמונה וחצי בבוקר למחרת, בתיק שלא אני טיפלתי בו. לא ידעתי את נפשי, זו היתה הפעם הראשונה שלי בהופעה בבית משפט ותחושת ההשפלה, שבאה כי הבנתי שהוא מתנקם בי על חוסר היענותי לחיזוריו, תוך שהוא יודע שאני במשרת אם ויהיה לי קשה מאוד להיערך כראוי לדיון כזה, היתה קשה. בסופו של דבר, הוא הופיע לדיון, כשאני שם, משדר לי בלי מילים כמה הוא לא סומך עלי.

אז עוד לא דיברו על התעמרות, אף אחד לא קרא לזה בשם, אבל זה היה שם, בהרבה מאוד מקומות עבודה ולא מעט במשרדי עו”ד, הבנויים על היררכיה ועל אגו.

מאותו המשרד פוטרתי, כשאני בהריון בבתי השניה משום שאחת מעורכות הדין שעבדה מול הבוס הגדול יצאה לחופשת לידה ואני קיבלתי את אחד התיקים שלה לטיפולי מול אותו עו”ד, שרדה בעורכות הדין במשרד חדשות לבקרים, השפיל והקטין. לא יכולתי אז לשאת את זה כשזה קרה כלפי אחרות, וכשהוא עבר את הגבול איתי, עמדתי על שלי והבהרתי בצורה ברורה וחדה, שאלי הוא לא יכול להתנהג ככה. כאמור, מצאתי את עצמי מפוטרת.

היה לי חשוב להיות עם הילדים שלי לפחות בשנתם הראשונה בעולם, וגם כשעבדתי הקפדתי לצאת בזמן כדי לאסוף אותם מהגנים, מה שהקשה מאוד על  היכולת שלי לצבור ניסיון ולהתקדם בקריירה שלי. על הרקע הזה, ספגתי לא פעם התייחסות קשה, מתריסה, חוסר אכפתיות, הקטנה וכיוצ”ב.

באותה תקופה, עבדתי במשרדים אזרחיים מסחריים, תוך יצוג חברות גדולות, ארגונים ובנקים. השתכרתי משכורת נאה במשרת אם, אך לא היתה בכך תשוקה. במרבית המשרדים, כאמור, נתקלתי במה שאני יודעת להגדיר היום, התעמרות בעבודה. לא פעם, החלטתי שזה לא מתאים לי ואינני מוכנה לספוג זאת, ולכן בחרתי להתפטר או שפוטרתי לאחר שעמדתי על שלי. כל פעם מחדש, חיפשתי מקום עבודה, כאמא לשניים, אבל הייתי נחושה, ולא הסכמתי לשתוק נוכח ההתנהגות המשפילה והמקטינה במקום העבודה.

כשסיימתי את חופשת הלידה בת השנה עם הקטנה שלי, התחלתי לעבוד אצל עו”ד מופלא, שהאמין בי ונתן לי יד חופשית לנהל את התיקים שלי כראות עיני וזו גם היתה תחילת הדרך שלי כעצמאית, בשילוב עם היותי שכירה ועד שיצאתי לעצמאות מלאה בשנת 2015.

בעשר השנים האחרונות, אני עוסקת בדיני עבודה ובשנים האחרונות בדגש על ליווי וייצוג נשים (וגברים) שחווים התעמרות והטרדות מיניות במקום העבודה. חלקן פונות אלי כשהן עוד עובדות והפחד לעזוב את מקום העבודה משתק אותן ולא בכדי. אחד הסממנים של התעמרות בעבודה הוא הקטנת הנפגעת עד כדי שהיא עצמה אינה מאמינה שהיא מסוגלת למצוא עבודה ראויה אחרת, וזה מה שמגיע לה. חלקן פונות אלי לאחר שכבר “שברו את הכלים” וחלקן כשהן במצב נפשי מאוד לא טוב. הפניה לערוץ המשפטי, בקשת הצדק והפיצוי יש גם בהם, לדעתי, כדי לעבד את הטראומה שהן חוו.

המחקרים מראים ש- 1 מתוך 3 עובדים חווים התעמרות בעבודה. ב- 50% מהמקרים הם ימצאו את עצמם מחוץ לארגון, משום שלארגון אין כלים יעילים ונכונים להתמודד עם תלונות אלה. מרבית מנהלות מש”א אינן מוכשרות לתת מענה להתעמרות בעבודה, ולרוב הן תעדפנה להשתיק את העניין או להקטין את משמעותו בפני העובד או העובדת ובכך לשלוח אותם חזרה לשורות הארגון כשהם עוד יותר מתוסכלים. מחקרים מראים שעובדים שעוברים התעמרות בעבודה, הם הרבה פחות פרודוקטיביים, נוטים יותר לחלות ולהיפצע וכן להיעדר יותר מהעבודה. עובדים שחווים התעמרות בעבודה, אינם משלמים רק את המחיר האישי שלהם, אלא הארגון משלם את המחירים גם הוא ומכאן החשיבות הרבה בהכשרת מנהלות מש”א בטיפול במקרים של התעמרות שבאים לפתחן.

כאן הקישור ליצירת קשר וקבלת פרטים נוספים על סדנת יצירת סביבת עבודה בטוחה.